הכרעת דין בתיק ת"פ 50509-01-11

על פי כתב האישום מיוחסות לנאשם עבירות חבלה בכוונה מחמירה, לפי סע' 329(א)(1)+(2) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"); הפקרה אחרי פגיעה לפי סע' 64א(ב) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961; הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סע' 275 לחוק העונשין; נהיגה בזמן פסילה לפי סע' 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א - 1961 ונהיגה ברכב ללא ביטוח, לפי סע' 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970.

בטרם דיון, אבהיר כי ביום 31.10.11, בתום שמיעת הראיות, הוריתי (בהסכמת הצדדים), על הגשת סיכומים בכתב.

קצבתי 25 יום לב"כ המאשימה ועל הסנגור היה להגיש סיכומים 25 יום לאחר מכן. מטעם התביעה הוגשו סיכומים עוד לפני תום התקופה שנקצבה. מטעם הנאשם לא הוגשו סיכומים במועד ואף לא באה בפניי, בעוד מועד, בקשה לאורכה. משכך הודעתי לסנגור ביום 03.01.12 כי אם לא יוגשו סיכומים תוך 3 ימים, יינתן פס"ד, בהעדרם. בעקבות הודעה זו, ביום 05.01.12, עתר הסנגור למתן אורכה ונעניתי לבקשתו, באופן חלקי, עד ליום 09.01.12. גם במועד זה לא הגיעו סיכומים ואף לא ניתן הסבר לפשר אי הגשתם. היות שהנאשם נתון במעצר כשנה (לאחר הארכה של ביהמ"ש העליון) לא ראיתי מנוס ממתן הכרעת הדין, במועד שנקבע - 15.1.12, על אף העדר סיכומים. הדגשתי, כי על אף העדר סיכומים ישקלו, במסגרת הכרעת הדין, טענות ההגנה, במישור העובדתי, כעולה מגרסת הנאשם בפניי וכן כל טענה הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי, שעשויה הייתה להיטען.

במועד שנקבע לשימוע הכרעת הדין הופיע עו"ד טארק נעאמנה ממשרדו של עו"ד איברהים כנעאנה, ב"כ הנאשם והודיע שעוד ביום 12.1.12 הוגשה בקשה למתן אורכה נוספת להגשת הסיכומים, כאשר בבד בבד הוגשו הסיכומים. כמסתבר, מאחר שהסיכומים הוגשו בסופו של יום ה' - 12.1.12, אלה לא נמסרו לידי ואף לא נקלטו בנט המשפט ועל הגשתם למדתי כאמור רק במועד בו היה עתיד להתקיים שימוע הכרעת הדין. משכך, על אף המחדל החמור והמתמשך וכדי לאפשר לנאשם למצות את מלוא זכויותיו וכדי שאוכל להתייחס לסיכומי הסנגור, דחיתי את מועד השימוע ליום 19.1.12.

א.         עובדות כתב האישום:

            ביום 15.1.11, בשעה 16:30 לערך, שהו שוטרי מג"ב אמל סלאלחה (להלן:"אמל"), ריאד פארס (להלן:"ריאד"), עדנאן טאפש (להלן:"עדנאן"), עבדללה פארס (להלן:"עבדאללה") וסלים רבאח (להלן:"השוטרים"), כשהם לובשים מדי מג"ב, ברחבת השוק בסמוך למגרש הכדורגל "דוחא" בסכנין וזאת במסגרת עבודתם כשוטרים בשכר.

             בסמוך לכך, הגיע הנאשם למקום כשהוא נוהג ברכב מסוג מיצובישי כריזמה מ.ר 7497320 (להלן: "הרכב"), וזאת למרות שנפסל מלהחזיק רישיון נהיגה. ברכב הנ"ל, לצידו של הנאשם, ישב בהא חלאילה.

            הנאשם נהג ברכב במהירות ובפראות ברחבת השוק והשוטרים סימנו לו לעצור את רכבו. הנאשם עצר את הרכב בסמוך לשוטרים והשוטר אמל ניגש אל הרכב, פתח את הדלת השמאלית קדמית של הרכב, הזדהה כשוטר וביקש מהנאשם שיכבה את מנוע הרכב. בתגובה לכך, החל הנאשם לנסוע לאחור במהירות, בעוד דלת הרכב פתוחה וכאשר אמל עומד בין דלת הרכב לבין הנאשם.

            כתוצאה מנסיעתו של הנאשם לאחור, דלת הרכב פגעה באמל, גררה אותו מספר מטרים וגרמה לנפילתו ארצה, כל זאת כאשר הנאשם ממשיך בנסיעה.

            השוטרים ריאד ועדנאן שלפו את אקדחיהם וניסו לרדוף אחרי הרכב, אולם הנאשם נמלט מהמקום בנסיעה פרועה, תוך שהוא מותיר את אמל מוטל ארצה,  כשהוא מתפתל מכאבים. כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו לאמל, סבל משפשופים על רגליו וידיו כאבים בראשו, בגבו ובגפיו, הוא הובהל לבית חולים, שם אושפז וטופל במשככי כאבים.

            בכתב האישום נטען, כי במעשיו, כמתואר לעיל, פצע הנאשם את אמל או גרם לו חבלה חמורה, שלא כדין או ניסה שלא כדין לפגוע בו בנשק מסוכן או פוגעני אחר, וזאת בכוונה להטיל בו נכות או מום או לגרום לו חבלה חמורה או להתנגד למעצר או לעיכוב כדין, שלו או של זולתו או למנוע מעצר או עיכוב כדין; נהג ברכב המעורב בתאונה והוא ידע, או שבנסיבות המקרה היה עליו לדעת, כי בתאונה נפגע אדם, ולא הגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה, לרבות הסעתו לטיפול רפואי; עשה מעשה בכוונה להפריע לשוטר כשהוא ממלא תפקידו כחוק או להכשילו בכך, או להפריע לאדם אחר או להכשילו מלעזור לשוטר; נהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רישיון לפי פקודה זו, לאחר שהודע לו שנפסל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה והפסילה היתה בתוקף והשתמש ברכב מנועי בלא שיש על שימושו פוליסה בת תוקף.

            בתשובתו לכתב האישום, כפר הנאשם במיוחס לו. לגרסתו, בהא חלאילה הוא מי שנהג ברכב, ואילו הוא ישב ליד הנהג.

ב.         ראיות המאשימה :

עדויות השוטרים:

            השוטר סלים רבאח (להלן:"השוטר רבאח"), היה בין השוטרים שנכחו באירוע נשוא כתב האישום.

            בהודעתו במשטרה (ת/15) סיפר רבאח כי ביום שבת ה- 15.1.11, הגיע יחד עם השוטרים אמל, ריאד, עדנאן ועבדאללה, לאצטדיון "דוחה" בסכנין,  והם הוצבו, במסגרת עבודתם,  בכניסה לרחבת השוק. בסמוך לשעה 16:30 לערך, נכנס רכב מסוג מיצובישי בצבע ירוק לרחבה, הסתובב ברחבה ונסע לכיוון השוטרים במהירות, כשהוא "מפרפר בצמיגים" ויוצר עפר ואבק. ברכב היו הנהג ואדם נוסף שישב לידו. השוטרים סימנו לרכב לעצור, אולם  כשהגיע השוטר אמל אל מאחורי הרכב בכיוון הדלת הסמוכה לתא הנהג , החל הרכב לנסוע אחורנית, כשדלת הרכב פתוחה. כתוצאה מכך, פגעה דלת הרכב באמל, אשר נגרר ע"י הדלת ונפל ארצה. השוטרים הורו לנהג הרכב לעצור, אולם הלה לא נענה לקריאות והמשיך לנסוע במהירות מופרזת " כשהוא מפרפר עם הצמיגים ועושה ענן אבק וחצץ אחריו", ואז ברח ונעלם מהמקום.

            השוטר רבאח ציין כי השוטרים לבשו מדי משמר הגבול, חבשו כומתות, והיו עם ניידת  משטרתית עם פנסים כחולים מהבהבים. (ת/15, עמ' 1)

            על גרסתו זו חזר השוטר רבאח, בעדותו בבית המשפט.

            השוטר רבאח, השתתף במסדר זיהוי חי, שנערך בנוכחות ב"כ הנאשם, דאז, עו"ד יניב אביטן  (ת/5+ת/5א). במהלך המסדר זיהה ראבח את הנאשם כמי שנהג ברכב שדרס את השוטר אמל. הוא נשאל על סמך מה זיהה אותו, והלה השיב: " זיהיתי אותו בפנים שלו בוודאות, הוא ישב בתוך הרכב כאשר הוא נוהג בו ואחר יושב לידו" (ת/16, ש' 6).